מחקרים רבים נעשו על מנחם בגין ואישיותו בתקופת המחתרת. הייחודיות של ספר זה:בגין מנהיגות , היא בהתייחסותו למפלגות אותן הנהיג בגין ולזירה הפנים מפלגתית, אשר חשובה להבנת המערכת הפוליטית, מפלגתית בישראל.
מנחם בגין עשה דרך ארוכה ממנהיג בית"ר בפולין, לראשות הארגון הצבאי הלאומי, לראשות מפלגת "חרות", לראשות האופוזיציה הפרלמנטרית בכנסת ישראל, ועד אשר נבחר לראש הממשלה הראשון של המחנה האזרחי-ימני ב1977.
בגין היה המרכיב הדומיננטי בדינמיקה שעברה מפלגתו מאופוזיציה לשלטון.
ממפלגה קטנה של 8 מנדטים אשר שאפה להיות מפלגת המונים וקראה לעצמה "תנועה" אך למעשה על פי האבחון של חוקר המפלגות הייתה יותר מפלגת מנגנון מפלגת "שלד" בעלת מבנה מצומצם מבחינה ארגונית ומימונית.
בתחילה חרות נשענה על הרובד האנושי של אנשי הארגון הצבאי הלאומי שצמחו עמה, מהמחרת מה שקרוי: "המשפחה הלוחמת" ,"המעמד" עם מעט וותיקים מהמפלגה הרביזיוניסטית.
יכולתו של בגין לאמץ כללי משחק חדשים אפשרו לו בעצם להיות החוט המגשר והמקשר בהתקדמות של מפלגה קטנה אל עבר גוש מפלגות גדול בראשותו בדמות גח"ל ואח"כ הליכוד, אשר בסופו של דבר הביאוהו לשלטון ואל כס ראש הממשלה. התעקשותו והתמדתו של בגין הוכיחו בסופו של דבר את עצמם.
דרך ארוכה עשה בגין מ"נאום השילומים" בשנות החמישים עת נזרקו אבנים על הכנסת, ועת הנהיג אופוזיציה מבנית לשלטון בן גוריון שכינה אותו עריץ, עד אשר הביא את ישראל לחתום על חוזה השלום עם מצריים הגדולה במדינות ערב, וגם עת הכיר ב"בעיה הפלשתינאית".
בניגוד למיתוג של מפא"י שניסתה לציירו כמחרחר מלחמה,בגין הוביל את מדינת ישראל להסכמי שלום עם מדינות ערב.
בגין הבין כי יש לבצע חיבורים בין מפלגות הימין והמפלגות האזרחיות במרכז המפה הפוליטית,והוא מוביל יחד עם המפלגה הליברלית יורשת הציונים הכללים להקמת גוש פרלמנטרי של גח"ל קרי: גוש חרות ליברלים. דבר המעמידו בראש גוש גדול ולא עוד בראש מפלגה קטנה.
בגין התעקש להוביל את גח"ל כמנהיגו והתפשר יותר על החלוקה השוויונית בין השותפים: חרות והליברלים.
עקב הסכם זה הכניס בגין לראשונה את מפלגתו תנועת החרות למוסדות הסתדרות העובדים הכללית, בניגוד לדעתם של הפעילים הרביזיוניסטיים הוותיקים, אשר ראו בכך סטייה אידיאולוגית ותמכו בהמשך פעילות המפלגה במסגרת הסתדרות העובדים הלאומית, המזוהה עמה.
היו שהאשימוהו בצנטרליזם ברם, בהיותו ראש האופוזיציה הדבר סייע לו להצטייר כמנהיג עקרוני וכאידיאולוג.
במהלך תקופת האופוזיציה נאלץ בגין להתמודד עם מספר ניסיונות מרידה בתחילה על ידי הפרקליט המצליח שמואל תמיר, אשר רכש לו מוניטין ב"משפט קסטנר" ובמשפטים שניהול נגד עמוס בן גוריון, וממש יצר גוש בתוך המפלגה יחד עם הסתדרות העובדים הלאומית ,ואח"כ ניסיון מרידה שני של עזר וויצמן שהיה ניסיון מרידה יותר מינורי.
בגין איים לא פעם לפרוש מהחיים הציבוריים כל עת שאיימו על מעמדו, אך חיש מהר התאחדו חברי התנועה תחת שרביטו של המנהיג הבלתי מעורער, למעשה "האב המייסד" של התנועה.
כניסתו של בגין לממשלתו של לוי אשכול סמוך למלחמת ששת הימים, העניקה לו את הלגיטימציה שכה ייחל לה, והוא התמנה כשר ללא תיק, ומיצב עצמו כדמות אחראית אשר מרבית מנהיגי המפלגות מתייעצים עמה.
בגין השכיל לקרב למפלגתו ציבורים כמו עדות המזרח וציבורים מסורתיים אשר הרגישו מודרים באותה עת ממעגלי השלטון.
בגין הפולני הטיפוסי הפך למנהיג המזרחיים, וקרב אותם לתנועת החרות ולליכוד.
יחסו החיובי של בגין אל הדת ואל מסורת ישראל קירבו ציבורים רבים לדרכו.
הזמנתם של המפלגות החרדיות לקואליציה בראשותו ושיתוף הפעולה ההדוק עמם,תרם רבות לפתוח השערים בפני ציבור זה אשר חש ממודר ממנעמי השלטון ברוב שנות שלטונה של מפא"י.
בגין אשר היה אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון יחד עם הפרויק טור שלו אריאל שרון, היה הראשון לחתום הסכם שלום עם מדינה ערבית, וכן לסגת מחצי האי סיני. חרות בתקופתו שינתה את מיקומה במערכת הפוליטית, מהקצה הימני אל עבר מרכז המפה הפוליטית בדמות הליכוד.
ממדיניות של"אף שעל" אל "מבשר השלום" וחתן פרס נובל לשלום.
במעבר לשלטון הקנה עדיפות לאידיאולוגיה האופרטיבית הפרגמטית על פני האידיאולוגיה הבסיסית שהוביל בתחילה.
בגין בכל מקרה הרגיש נאמן למורשת ז'בוטינסקי ,שכן סיני לא הופיעה במפה המקורית של ז'בוטינסקי מורו ורבו.
בגין התבלט כפרלמנטר ומכבד את מוסדות השלטון והמשפט, בעת כהונתו כראש הממשלה.
בגין סירב גם להעביר פקידים בכירים מתפקידם למרות שזוהו עם המשטר הישן של המערך.
בכל שנותיו הן באופוזיציה והן בשלטון בלט בגין בכישרונו הרטורי וביכולתו
לשלהב המונים וליצור קשר עם הציבור.
בכל התקופות הן בכנסת והן כראש ממשלה חזר והזכיר את זכר השואה, כאירוע מכונן ומשפיע על הקמת מדינת ישראל ועל ההישרדות של העם היהודי.
כבר מכניסתו למשרד ראש הממשלה נהג בגין לומר כי ינהיג "סגנון יהודי".
בגין ביקש להיקבר כיהודי פשוט בהר הזיתים כמיטב המסורת, ולא דרש לעצמו חלקה מיוחדת בהר הרצל ב"חלקת גדולי האומה".
בגין גם במותו רצה בקרבה לעם ישראל, ועם ישראל אכן גמל לו בכך ,שבגין הוא ראש הממשלה האהוד ביותר מבין ראשי הממשלה עד כה.
חסרים לנו היום הג'נטלמניות, ההדר והג'סטות של בגין האציל והלוחם.
בעידן הטל פוליטיקאים, הרשתות החברתיות והציוצים, חסרה דמותו של בגין כמנהיג אוטנטי ויישר דרך.
בגין נולד ב"שבת נחמו" ומכאן נגזר שמו. ואכן הביא נחמה לעמו.
מקורות:
דוד שוורץ(2019),בגין.מנהיגות,תל אביב: הוצאת קונטנטו .
ראו גם ביו טיוב: דוד שוורץ,בגין,טרנספורמציה של מנהיגות.
ד"ר דויד שוורץ ייעוץ ניהולי עסקי והדרכה Phd. LLB
ייעוץ בבחירת קריירה השכלה לימודים,הנחיית מחקרים
מרצה ד"ר האוניברסיטה העברית ירושלים
